בְּאַחַד גִּלְגּוּלַי

בְּאַחַד גִּלְגּוּלַי

הֶהָיִיתִי חַיָּה בֵּין חַיּוֹת הַשָּׂדֶה

בְּיָמִים רְחוֹקִים, בְּאַחַד גִּלְגּוּלַי?

וּמֵאָז לִי קִרְבַת הָאָחוֹת לְחַי

וְאֵימַת הָאָדָם הָרוֹדֶה?

 

אֲפֹרַת הַנּוֹצָה וְחַסְרַת הַמָּגֵן

גֻּלְגְּלָה-פִּרְפְּרָה בִּי נִשְׁמַת צִפּוֹר?

מַנְגִּינָה עַגְמוּמִית, אַהֲבַת הַדְּרוֹר –

הֵן מִמֶּנָּה, מִמֶּנָּה שְׁתֵּיהֶן.

 

וְאוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרָחוֹק-קָדוּם

הָיִיתִי גִבְעוֹל-עֲשָׂבִים יְרַקְרַק?

וְלָכֵן בְּאִמִּי-אֲדָמָה אֶדְבַּק,

וּמְנוּחַי בְּחֵיקָהּ הַשָּׁחוּם.

 

שלהי קיץ, תרפ”ט